אני נכנסת לפה ורואה פוסטים של אנשים על חיים לא קלים, ואני מנסה לדמות עצמי למצב שלהם ולא מצליחה. מה אני כן מצליחה? - להזדהות איתם, כי גם אני הייתי ככה עד שהחלטתי שנמאס לי לסבול והתחלתי לשנות את כל מה שהפריע לי.
יש פה אנשים כל כך מדהימים, שכל כך בא לי לדבר איתם שעות ולא להפסיק- אנשים שגרמו לי לחשוב ש" וואלה, את במקום טוב ".
וכל כך טוב לי, וכל כך מאושר לי.
ולמרות שיש מחשבות שלפעמים משגעות אותך, או אם אתה עייף נורא ורוצה רק לישון- אני מתעלה מעל זה, מעטים ראו אותי במצבים הקשים שלי.
היו פעמים שהייתי מסתובבת עם מסכה בלתי נראית, מרגישה דבר אחד בפנים ומשדרת דבר אחר בחוץ.
אני שלמה עם עצמי כמו שהרבה זמן לא הייתי..
ולפעמים עולות לי דמעות בעיניים כי אני חושבת " איך נתת לעצמך לסבול ככה? בשביל מה היית צריכה את זה? " והתשובה פשוט לא באה. זה פשוט קרה, אני לא יכולתי לשלוט על זה.
אני מכירה זמנים של משברים נפשיים, כל כך מכירה, אני יצאתי מהם- אז כולם יכולים <3
;){kind=link}