אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 10.
עוד יצא לי להכיר אותה, לזכור אותה, לאהוב אותה.
עוד זכיתי שהיא תפנק אותי , תאהב אותי, תקרא לי סיפור בלילה לפני השינה.
עשינו הכל ביחד.
היא עשתה איתי את הצעד הראשון לבית הספר בכיתה א' ועוד המון דברים שזה לא הזמן ולא המקום להתחיל לפרט.
ידעתי שהיא חולה, אמרו לי, לא הסתירו את זה ממני.
לא הייתי עד כדי כך קטנה כדי לא להבין מה קורה סביבי.
בחודש האחרון שלה היא כבר לא הייתה בבית, רק בבית החולים.
המחלה התחילה להתגבר, התחלתי לאבד אותה.
ביום שהיא נפטרה היה לי מאוד עצוב, בכיתי.
אבא ידע כמה הייתי קרובה אליה, כמה אהבתי אותה.
אני חושבת שלקחתי מאמא שלי הרבה מאוד דברים, הרבה תכונות אופי.
כל מי שהכיר אותה אומר לי שאני לקחתי ממנה הכל.
את העיניים, את האף, את אותו חיוך. גם בפנים, באופי לקחתי ממנה את הצניעות, את ההקשבה לאנשים, את היכולת לזכור טקסט מהר ובע"פ – סוג של זיכרון צילומי.
הבעיה היא שמאז שהיא הלכה אני מפחדת להתקרב לאנשים.
אני לא בוטחת באנשים, כולם נראים לי אותו דבר. כאילו שהפחד הזה שעוד שנייה תאבד מישהו אם תתקרב אליו יותר מידי גובר עליי, מכניס אותי למלכודת.
לא שיש לי בעיה עם זה, לא מצאתי פעמים שהפחד הזה גרם לי להיות מגעילה למישהו.
אנשים מרגישים הכי פתוחים לדבר איתי על הכל, הם יודעים שאני יכולה לעזור להם, לייעץ להם.
אני מכניסה אנשים ללב, בזה אין שום ספק.
אכפת לי מכל ילד שפונה אליי בהפסקה ומספר את הסיפור שלו ורוצה עצה, אכפת לי ממה שקורה בבית ואם אני רואה את אבא בדיכאון אני מוצאת את הזמן לשבת איתו ולדבר.
אני יכולה להגדיר אותי ילדה שמחה ומאושרת.
אין לי כזה בעיות בחיים כמו שיש לילדים אחרים בגיל שלי.
הדבר היחיד שכן הוא שאני נופלת לפעמים לדיכאונות לא מוסברים. אם נניח עבר עליי יום ממש מוצלח , אני חוזרת הביתה ובסביבות הערב נמאס לי מהכל.
אני מתחילה להיות עצבנית, מבואסת, מעוצבנת על כולם- באותם הרגעים ממש אבל ממש אסור לדבר איתי.
אתם יכולים לקרוא לי מקובלת וכאלה שטויות, כי אני לא בודדה אני אף פעם לא בודדה.
תמיד יש סביבי מישהו. או שהוא סתם רוצה לדבר או שבאמת אכפת לו ממני.
כמו שאמרתי, לקרוא אנשים אני יודעת אבל אני לא בוטחת באף אחד.
בבית חיים רק אני ואבא שלי, שנינו לבד.
אני בת יחידה.
אני לומדת בירושלים וחיה באיזה חור נידח ליד, אני בת 15 וחצי וקוראים לי נוי.
חברים וחברות אצלי זה לא בעיה, אבל אף אחד מהם לא יודע את הסודות שלי.
;){kind=link}