פשוט לכתוב.
אין לי הרבה מה להגיד- דברים השתנו , דברים באו ודברים הלכו. מחשבות שלא עזבו, שגעונות, מפלות, אנרגיות טובות. ההוא ככה וההיא ככה ואתה מנסה למצוא גם את עצמך שם ובדר"כ מצליח.
אבל מה מפחיד אותי בתקופה הזאת? להישאר לבד.
אני מפחדת שכשבאמת משהו יקרה לא יהיה לי לאן לפנות, אני מפחדת שאף אחד לא יבין אותי, אני מפחדת שפתאום אני אצא ממה שבניתי לעצמי ולא אדע איך להסתדר.
ואני מנסה לשכנע את עצמי ששום דבר לא הולך לקרות, שאני לא הולכת להישאר לבד- ולפעמים המחשבה הזו מחזיקה אותי. ויש פעמים שלא.
המקום היחיד שתמיד ישאר שלי הוא הכתיבה. יש כל כך הרבה דברים שאנשים לא יודעים שאני עוברת בכלל, כי מבחוץ אני הכי הפי שיש.
לפעמים זה מרגיש שיש שני אני.
;){kind=link}